החלטה בתיק ת"א 9455-03-09

בפניי בקשה ליתן צו כנגד המשיבה המורה לה להשיב לשאלון ולגלות מסמכים ספציפיים, בהתאם לתקנות 113, 114 ו- 116 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

בבקשתה, עותרת המבקשת לחייב את המשיבה להמציא לידיה מסמכים המתייחסים בין היתר להשקעות שנעשו בכל אחד מפרטי התשתיות המפורטים בסעיף 6 לכתב ההגנה בעשר השנים האחרונות, מסמכים הנוגעים לזכויות הקניין במקשר הימי ובצינור התת ימי, מסמכים המעידים על השקעה במקשר הימי ו/או הצינור התת ימי בעשרים וחמש השנים האחרונות, כל מסמך המעיד על תכניות הפיתוח העתידי של הנמל ועוד כהנה. כמו כן, עתרה המבקשת לחייב את המשיבה להשלים את התשובות לשאלון שהופנה אליה.

המשיבה טענה כי דמי התשתיות נגבים בגין עצם השימוש בתשתיות הנמל בהן עושה המבקשת שימוש. עצם קיומה של תשתית, ובכלל זה המקשר הימי, המעגן, מתקני ניתוב וניווט וכיוב' מקימה כשלעצמה בסיס לגביית דמי התשתית. עוד הוסיפה כי לצורך פריקת הנפט באמצעות המקשר הימי עושה המבקשת שימוש בתשתית זו. בנוסף, דמי התשתית נועדו לאפשר בין היתר את צרכי הפיתוח העתידיים של הנמל, ומכאן שממילא אין הכרח כי דמי התשתית יכסו את עלות השימוש בתשתית, שכן הם נועדו לאפשר גם פיתוח עתידי של הנמל. זאת ועוד, דמי התשתית נקבעו על ידי מחוקק המשנה והגביה נעשית בהתאם להסמכה על פי דין. לכן שאלת עלותו של השירות אינה יכולה לשמש פלוגתא בהליך זה ולו מן הטעם שמשמעה תקיפה ישירה של צו הפיקוח. המחלוקת היחידה שיכולה לעמוד על הפרק מתמצה בשאלה באם ניתן שירות כלשהו כנגד דמי התשתית. אשר למימון הפיתוח העתידי, לגביו קבע המחוקק כי זה ימומן באמצעות דמי התשתית, נטען כי מדובר בתוכניות רחבות היקף, וצרכי הפיתוח של הנמל נידונים על ידי הגורמים המוסמכים לכך בממשלת ישראל, כאשר מעת לעת נבחנות חלופות שונות. ממילא ברור כי לא ניתן לדרוש מן המשיבה לפרט מה תהיינה עלויות הפיתוח המדויקות.

בהחלטתי מיום 12.7.2011 דחיתי הבקשה נשוא החלטה זו, בהיותה מוקדמת. זאת משום שהשאלה המשפטית הנוגעת לפרשנות החקיקה הקובעת את גובה תשלום דמי התשתית אותם גובה המשיבה מאת המבקשת טרם הוכרעה. לפיכך נקבע כי יש להכריע תחילה בשאלת הפרשנות של הדין החל ורק לאחר מכן יהא מקום להידרש לבקשה בשנית, ככל שיהא בכך צורך.

לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם בשאלה דלעיל קבעתי בהחלטתי מיום 7.11.2012 כי הן בתקופה שבה חל צו הפיקוח 2005 והן בתקופה שחל צו הפיקוח 2008 דמי התשתית לא היו "מחיר טהור" אלא "אגרה". יחד עם זאת, ציינתי כי גם תשלומים הנחשבים לאגרה יכולים לשאת מאפיינים שונים - חלקם קרובים יותר למס וחלקם קרובים יותר למחיר מבחינת זיקתם לשירות או לתמורה. מכאן שאין דין אחיד לכל אגרה ויש לבחון בעניין הקונקרטי האם מדובר באגרה הדומה במהותה למס או למחיר. נקבע, כי גם אם ייקבע שאופי האגרה הוא כזה שאינו מחייב זיקה ישירה בין השירות למחיר, עדיין יהא מקום ליתן את הדעת לעלות השירות שכן שיעור האגרה אינו יכול להיות שרירותי ובלתי הגיוני. נקבע כי בשים לב לטענת המבקשת לפיה הובלת הנפט למפעלה נעשית מחוץ לשטח המעגן, מבלי שהנפט הגולמי עובר ברציף כלשהו או במתקן אחר של נמל חיפה, וללא שניתן לה כל שירות ע"י הנמל, יש צורך בקיום בירור עובדתי לגבי השאלה הנוגעת לעצם מתן השירות.

למותר לציין כי המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל בפני בית המשפט העליון אלא שבקשתה נדחתה ע"י כב' השופטת א' חיות בהחלטתה מיום 12.3.2013.

עתה משהוברר כי יש צורך בבירור עובדתי לענין עצם מתן השירות על ידי המשיבה ולענין קיומה של זיקה בין האגרה לבין השירות הניתן בעדה, ככל שניתן שירות כאמור, שבה המבקשת והעלתה בקשתה למתן צו שיחייב את המשיבה בגילוי מסמכים ספציפיים ומתן מענה מלא ומפורט לשאלון שהופנה אליה.

צו גילוי מסמכים ספציפיים

נקודת המוצא העקרונית היא, כי הזכות לגילוי ועיון במסמכים הנמצאים ברשות הצד השני הינה רחבה מתוך מטרה להגיע לחקר האמת (ראו לדוגמא: רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ (14.8.2005); רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ה' אזולאי, פ"ד מט (4) 54, 61). עם זאת, זכות זו מוגבלת למידת הרלוונטיות של המסמכים לתביעה ולמידה בה יש בהם צורך כדי לחשוף את האמת ולסייע בהכרעה בסכסוך הספציפי. ה"דייג" אינו מעשה פסול כשלעצמו אלא אם כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד (רע"א 6546/94 בנק איגוד נ. אזולאי, פ"ד מט (4) 54; רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ. דן רנט א-קאר בע"מ (22.8.2002); רע"א 7606/01 ג'ולי הראל ואח' נ. בנק איגוד לישראל בע"מ (31.7.2002)) וכל עוד מדובר בדיג במימי התביעה ולא בימו של התובע. (כך נאמר בהמ' (ב"ש) 1238/92 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ נ. בנק המזרחי, פ"מ תשנ"ד(3) 102). 

משמעות קביעתי כי בתקופות הרלוונטיות לתביעה דמי התשתית היוו 'אגרה' המשולמת בזיקה לשירות, הנה כי האגרה מיועדת לממן את השירות הניתן כנגדה וכי אלמלא מתן השירות, לא היתה  המשיבה חייבת לשלם את האגרה. כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 7.11.2012, אין הכרח כי שיעור האגרה ישקף את שווי השירות הניתן בעדה (ראו: ע"א 706/71 וילנר נ' ראש העיר ראשון-לציון, פ"ד כז(1) 160, 166 (1972); בג"ץ 202/68 בן-זאב נ' שר הדואר, פ"ד כב(2) 398, 399 (1968); בג"ץ 2651/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים (15.6.2011) - פסקה 2 לפסק-דינו של השופט א' לוי). כך גם התמורה אינה חייבת להיות ישירה, אלא יכולה להיות גם עקיפה (ראו: ע"א 154/83 שופרסל בע"מ נ' איגוד ערים אזור רמת-גן, בני-ברק וגבעתיים, פ"ד לז(4) 403, 407 (1983)). ויודגש - גובה האגרה בעד שירות מסוים אינו נגזר אך ורק משיקולי עלות השירות. "אפשר שאגרה תשמש גם מקור הכנסה לגוף ציבורי, מעל ומעבר העלות של השירות, ואפשר גם שגובה האגרה ייקבע על פי שיקולי מדיניות הקשורים לשירות הנדון. (ראו - ע"א 1600/08 מקסימדיה פרסום חוצות נ' עיריית תל אביב (18.8.11)).

בהינתן האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת המשיבה לגבי חוסר רלוונטיות גורפת של כלל המסמכים שגילויים התבקש בסעיפים 18 א', ג', ד', ה' ו- ט' לבקשה. די בכך שיתכן ויש במסמכים מסוימים כדי לסייע למבקשת בהוכחת חלק מטענותיה כדי להצדיק גילויים והצגתם. יחד עם זאת נדרש כאמור איזון נאות בין הצורך לשפוך אור על הסוגיה העומדת להכרעה לבין הימנעות ממתן צווים גורפים וכלליים שיש בהם כדי להכביד הכבדה מיותרת על הצד שכנגד. (ראו בענין זה: רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג (1.11.2005)).

אין בידי לקבל עמדת המשיבה גם בהתייחס לדרישת המבקשת לקבל את התכתובות והמסמכים שהוחלפו בין המשיבה לבין משרד מבקר המדינה לצורך הכנת דו"ח מבקר המדינה לשנת 2008, ככל שהם נוגעים לרפורמה בתעריפי הנמל (סעיף 18 י"ב). לטענת המשיבה מסמכים אלה, מעבר לחוסר הרלוונטיות שלהם, אינם קבילים בהיותם נופלים לגדרו של סעיף 30 (א) לחוק מבקר המדינה [נוסח משולב], תש"יח-1958 ולפיכך אין לאפשר גילויים. טענה זו דינה להידחות שכן אין עניינו של סעיף זה בחיסיון, כי אם בקבילות של דו"חות, חוות-דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במסגרת תפקידו, כראיה בהליך משפטי או משמעתי. מסמכים אלה אמנם אינם קבילים כראיה בבית-המשפט אך הם חשופים לגילוי בפני צד למשפט. (ראו בענין זה דברי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 4999/95 Alberici International נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39 (פסקה 12); כן ראו - בג"ץ  844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז (14.5.2008) - פסקה 16; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית - תשס"ט, עמ' 211).

אשר למסמכים שהמשיבה ציינה כי אינם מצויים ברשותה ו/או בשליטתה (חלק מהמסמכים המצוינים בסעיפים ו', ז'), מובן הוא כי המשיבה אינה נדרשת להמציא מסמכים שאינם מצויים בידיה או תחת שליטתה.

בנוסף, אין המשיבה חייבת לגלות בשנית מסמכים שכבר גולו על-ידה בעבר בגילוי המסמכים מטעמה (סעיפים ב', י' ו- י"א).

על יסוד מקבץ האמור, ניתן בזאת צו גילוי מסמכים ספציפי שיצטמצם למסמכים המבוקשים בסעיף 18 ג' בהתייחס להשקעות המהותיות בלבד בעשר השנים האחרנות; 18 ד' אך ורק לגבי מסמכים המתייחסים לעלויות המהותיות הצפויות מתוקף תוכניות פיתוח עתידיות; 18 ו' ו- ז' - ככל שטרם גולו על-ידה וככל שמצויים ברשותה או תחת שליטתה;  18 ח'; וכן 18 י"ב.

על המשיבה להמציא בתוך 30 יום מהיום תצהיר גילוי מסמכים לגבי המסמכים הספציפיים המפורטים לעיל, אשר מצויים ברשותה ו/או בחזקתה ו/או בשליטתה, ולאפשר עיון בהם.

תשובות לשאלון

גילוי ידיעות בדרך של תשובות לשאלון נועד להשיג מטרה משולשת: לקבל אינפורמציה שתסייע למבקש בהוכחת טענותיו או בסתירת עמדת יריבו; להשיג הודאות מהיריב, לחסוך בדרך זו את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים. [ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 152].